Exhibit · Article
כולם נקראים אברהם
דור רבני ברחבי אירופה ואמריקה, 1899 — 1944
עשרים ושניים רבנים. שם פרטי אחד. שמות המשפחה — אקשטיין, הורוביץ, השל, כהנא שפירא, רוקח, סופר, אלישיב — מציינים שושלות חסידיות, ישיבות ליטאיות ובתי דין גליציאניים. השמות הפרטיים — כל אחד מהם אברהם — מציינים דור שחצה אוקיינוסים, נאם בפרלמנטים, התכנס בלובלין ויצא מהמחנות.
5 min read
כולם נקראו אברהם. דור רבני ברחבי אירופה ואמריקה. 1899 עד 1944.
התערוכה אוספת תצלומים של רבנים מדור אחד שחלקו שם אחד: אברהם. הם הנהיגו קהילות ברחבי מזרח אירופה, המנדט הבריטי בארץ ישראל וצפון אמריקה. השם עצמו היה בחירה נפוצה במנהגי השמות היהודיים — ילדים נקראו לעיתים קרובות על שם האבות אברהם, או על שם אב קדמון בשם אברהם. כמה מהאנשים בתערוכה זו נשאו גם את שמו של האפטער רב, הרב אברהם יהושע השל ממז'יבוז', האדמו"ר החסידי מהמאה השמונה עשרה שצאצאיו שמרו על השם לאורך הדורות. התצלומים מקיפים את השנים 1899 עד 1944 — מהאימפריות המאוחרות של הבסבורג ורוסיה, דרך מלחמת העולם הראשונה, הרפובליקות שבין המלחמות, מלחמת העולם השנייה והשואה.
בודפשט, בין השנים 1899 ו-1907. הרב אברהם אליעזר אקשטיין, דיין בבודפשט. דיין הוא שופט בבית דין רבני — בית דין — אשר דן בענייני הלכה יהודית, מנישואין וגירושין ועד לסכסוכים מסחריים. באותה תקופה בודפשט הייתה בית לאחת הקהילות היהודיות הגדולות באירופה, עם רוב נאולוגי וקהילה אורתודוקסית משמעותית. הדיינים של הקהילה האורתודוקסית שירתו לצד הרבנות הראשית בשמירה על בתי הדין הדתיים במסגרת הסדר הקהילתי של תקופת הבסבורג.
בין 1919 ל-1925. הרב אברהם יהושע השל ממז'יבוז'-טרנופול, במרכז. מימינו, הרב מאיר אריק. משמאלו, אחיו הרב משה. הוא היה נינו של האפטה רב — הרב אברהם יהושע השל מאפטה ולאחר מכן ממז'יבוז', שנפטר ב-1825. האפטה רב נשא את הכינוי אוהב ישראל, על שם אוסף תורתו שפורסם לאחר מותו. צאצאיו ייסדו את חצרות מז'יבוז', קופיצ'יניץ, זינקוב וחצרות נוספות, ורבים מהם נשאו את שמו אל תוך המאה העשרים. מז'יבוז', שבאוקראינה של היום, הייתה ביתו של הבעל שם טוב, מייסד החסידות במאה השמונה עשרה.
שתי תמונות של שני אברהמים בווינה. מצד אחד, הרב אברהם יהושע השל ממז'יבוז'-טרנופול, בכרכרה עם דודו הרב ישראל מהוסיאטין ואחיו הרב משה. התמונה מתוארכת בין השנים 1924 ל-1935. מצד שני, הרב אברהם יהושע השל מקופיצ'ינצה עם גיסו הרב אברהם יעקב מסדיגורה, האביר יעקב. התמונה מתוארכת בין השנים 1929 ל-1939. לאחר מלחמת העולם הראשונה, האימפריה ההבסבורגית התפרקה ובתי הדין החסידיים הגליציאניים והבוקוביניים התבססו מחדש בווינה כפליטים. בית הדין של סדיגורה — צאצאי הרב ישראל מרוז'ין — עבר לשם בשנת 1914 והוביל את חסידיו מהעיר במשך עשרים וארבע השנים הבאות.
רבי ישראל מהוסיאטין ורבי אברהם יהושע העשיל ממז'יבוז'-טרניפול בוינה — תרפ"ה-תרצ"ה / רבי אברהם יהושע העשיל מקפיטשניץ וגיסו רבי אברהם יעקב מסדיגורא ה"אביר יעקב" בימי מגורם בוינה — תר"צ-תרצ"ט
בין השנים 1929 ו-1940. הרב אברהם אלישיב. הוא היה אביו של הרב יוסף שלום אלישיב. יוסף שלום נולד בשאולאי, ליטא, בשנת 1910, והיגר עם הוריו לארץ ישראל תחת המנדט הבריטי בשנת 1922. הוא חי עד שנת 2012, ובמחצית השנייה של המאה העשרים הפך לסמכות ההלכתית המובילה של יהדות המסורת הליטאית בירושלים. אברהם אלישיב היה חתנו של המקובל הרב שלמה אלישיב, הידוע בכינויו הלשם, שם המשפחה שאימצה המשפחה.
שתי תמונות של הרב אברהם דב כהנא שפירא. באחת מהן, הוא מייצג את היהדות בפתיחת הפרלמנט הליטאי בקובנה. התמונה מתוארכת בין השנים 1923 ל-1939. כהנא שפירא הפך לרב הראשי של קובנה בשנת 1923 והחזיק בתפקיד עד מותו בפברואר 1943. הוא היה מחבר הספר "דבר אברהם", אוסף של שלושה כרכים של שאלות ותשובות. בתמונה השנייה, שצולמה בשנת 1924 במונטריאול, הוא עומד עם הרב משה מרדכי אפשטיין והרב אברהם יצחק קוק במהלך ביקורם בצפון אמריקה. אפשטיין היה ראש ישיבת סלבודקה בליטא; הרב קוק היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל תחת המנדט הבריטי. השלושה נסעו יחד במרץ 1924 כדי לגייס כספים לישיבות מזרח אירופה וארץ ישראל, הפליגו משרבורג על סיפון ה-S.S. Olympic והגיעו לניו יורק ב-18 במרץ.
הרב אברהם דב כהנא שפירא יחד עם הרב משה מרדכי עפשטיין והרב אברהם יצחק קוק בביקורם באמריקא וקנדה בשנת תרפ"ד — תרפ"ד / הרב אברהם דב כהנא שפירא מייצג הדת היהודי עם ראשי הדתות בעת פתיחת הפרלמנט הליטאי בקובנה — תרפ"ד-תרצ"ט
ורשה, חורף 1929. הרב אהרן רוקח מבעלז הגיע לעיר, השני מימין, לכינוס רבני שנקרא לדון בצווים של המדינה הפולנית המשפיעים על חיי הדת היהודיים. הכינוס התקיים על רקע הלחץ על שחיטה — שחיטה כשרה — ועל האוטונומיה של החינוך הדתי היהודי תחת הרפובליקה הפולנית השנייה. חקיקה מגבילה סביב שחיטה הייתה מתגברת במהלך שנות ה-30. מימין לשמאל: הרב מנחם מניש, הרב מטרנופול, מחבר חבצלת השרון; הרב אהרן מבעלז; הגבאי הרב מנדל לנדמן; הרב אברהם חיים דוד שרייבר, נשיא הקבוצה הגליציאנית. הרב אהרן היה האדמו"ר הרביעי של בעלז, והנהיג את השושלת משנת 1926.
חמש תמונות של רבנים בשם אברהם משנות ה-30. הרב אברהם דב כהנא שפירא עם הרב יוסף צבי קרליבך, רב המבורג, בתחנת הרכבת בלוגאנו, שווייץ. קרליבך יגורש לריגה ב-1941 ויירצח שם ב-1942. הרב אברהם חיים דוד סופר. הרב אברהם אלישיב. הרב אברהם אביש הורוביץ, הרב הראשי של קרולה, עם בנו הרב שמואל צבי הורוביץ מספינקא — וויליאמסבורג. שושלת ספינקא, שנוסדה בהונגריה במאה התשע-עשרה, תתבסס מחדש בברוקלין לאחר המלחמה. הרב אברהם יהושע השל ממז'יבוז'-טרנופול בקרניץ, 1938 — שנה לפני הפלישה הגרמנית לפולין.
לובלין, 27 ביוני 1938 — כ"ח בסיון תרצ"ח. חגיגת התורה בישיבת חכמי לובלין. מימין לשמאל: הרב אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב, מחבר "ארץ צבי"; הרב מנחם זמבה; הרב אברהם וינברג, מחבר "ראשית בכורים"; הרב שמואל שלמה מרדזין. עומד בקצה השמאלי, תלמיד: מרדכי יהודה לוברט. ישיבת חכמי לובלין נוסדה בשנת 1930 על ידי הרב מאיר שפירא, שזכור גם כמייסד תוכנית הדף היומי — מחזור עולמי שבו לומדים יהודים דף אחד מהתלמוד בכל יום, ומשלימים את כולו בשבע וחצי שנים. ספריית הישיבה הכילה כעשרים ושניים אלף כרכים; המבנה שלה היה מבנה הישיבה הגדול ביותר באירופה. הרב פרומר הפך לראש הישיבה בשנת 1934. בספטמבר 1939 הצבא הגרמני כבש את לובלין. הישיבה נסגרה וספרייתה נהרסה. הרב פרומר גורש למיידנק ונרצח שם באביב 1943. הרב זמבה נהרג על ידי כוחות גרמניים בגטו ורשה ב-24 באפריל 1943, במהלך מרד הגטו; הוא היה אחד ממנהיגי הרבנים הבודדים שקראו בפומבי להתנגדות מזוינת.
מחנה העקורים פוהרנוואלד, בין השנים 1944 ו-1949. הרב אברהם דוד הורוביץ, אב בית דין של שטרסבורג, בשיחה עם הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם מסאנז-קלויזנבורג. הלברשטאם איבד את אשתו ואחד עשר ילדיו בשואה; מאוחר יותר הוא ייסד מחדש את שושלת סאנז-קלויזנבורג והקים את קריית סאנז בנתניה. פוהרנוואלד, ביער הבווארי מדרום למינכן, היה אחד המחנות שלאחר המלחמה ששיכנו את הניצולים היהודים. באוקטובר 1945, בהוראת הגנרל אייזנהאואר, הוא הוגדר כמחנה עקורים יהודי בלעדי; עם נוכחותו של הרב הלברשטאם ותלמידיו, הוא הפך למרכז החיים החסידיים באזור הכיבוש האמריקאי. זה היה מחנה העקורים האחרון באירופה שנסגר, בשנת 1957. מסמכים עבריים מהתקופה כינו את הניצולים שארית הפליטה — ביטוי שנלקח מספרי הנביאים. הרב הורוביץ שרד את המלחמה לאחר שאיבד את משפחתו והמשיך לבנות מחדש את קהילת עדת ישראל בשטרסבורג כרב שלה במשך למעלה משלושה עשורים, ולאחר מכן שימש כאב בית דין של העדה החרדית בירושלים.