Exhibit · Plain text
כולם נקראים אברהם
דור רבני ברחבי אירופה ואמריקה, 1899 — 1944
עשרים ושניים רבנים. שם פרטי אחד. שמות המשפחה — אקשטיין, הורוביץ, השל, כהנא שפירא, רוקח, סופר, אלישיב — מציינים שושלות חסידיות, ישיבות ליטאיות ובתי דין גליציאניים. השמות הפרטיים — כל אחד מהם אברהם — מציינים דור שחצה אוקיינוסים, נאם בפרלמנטים, התכנס בלובלין ויצא מהמחנות.
כולם נקראו אברהם
התערוכה הזו הורכבה, במקרה, סביב שם פרטי אחד. עשרים ושניים רבנים מופיעים בתצלומים הבאים. אקשטיין בבודפשט ב-1899. יהושע השל ממז'יבוז' ב-1919. כהנא שפירא בפתיחת הפרלמנט הליטאי. דוד הורוביץ במחנה פליטים ב-1944.
שמות המשפחה שהם חולקים עם אבותיהם וסביהם שייכים לשושלות — בעלז, פלונסק, קרלין, ספינקא, קופיצ'ינץ, סדיגורה — שהיו מילים מזרח אירופיות לפני שהפכו למילים זיכרון. השמות הפרטיים שכולם חולקים הם זהים: אברהם. המקרה של הקורפוס הוא שהוא הפך, על ידי מעקב אחרי שם אחד במשך ארבעים וחמש שנה, לפורטרט של העולם הרבני שנגמר.
בודפשט, 1899
התצלום המוקדם ביותר באוסף זה מציג את הרב אברהם אליעזר אקשטיין, דיין בבית הדין הרבני של בודפשט, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. האימפריה ההבסבורגית עדיין משתרעת מטריאסטה ועד גליציה. השושלות של בעלז, סדיגורה ומז'יבוז' עדיין אינן אגדות. הן כתובות.
מז'יבוז'
רבי אברהם יהושע השל — צאצא של האפטע רב, משושלת שעקבותיה, בעיירה זו ממש, מגיעים עד הבעל שם טוב. החצר של מז'יבוז' קיימת כבר למעלה ממאה שנה כאשר התצלום הזה נלקח. שישה רבנים הנושאים גרסאות של שמו יופיעו ברשומות הבאות: בווינה, בקופיצ'יניץ, בסדיגורה, בטארנופול.
הגיאוגרפיה המשפחתית של השושלת הרבנית הייתה גם מפה של גליציה: כל עיירה חצר, כל חצר שם. משמאל, אברהם יהושע השל רוכב דרך וינה בכרכרה עם דודו ישראל פרידמן מהוסיאטין, ומולם אחיו. מימין, עשרות שנים לאחר מכן, השל מקופיצ'יניץ עומד לצד גיסו אברהם יעקב מסדיגורה.
החצייה האמריקאית — 1924
באביב של שנת 1924, חצה הרב אברהם אהרן יודלוביץ את האוקיינוס האטלנטי ועמד בבית הלבן בוושינגטון לצד הרב גבריאל זאב מרגלית. המסע היה חלק ממסע הצלה לישיבות הגדולות של מזרח אירופה. מאחורי התצלום היחיד הזה עומדים חודשים של גיוס כספים, עדויות הגירה, עיתונים ביידיש בברוקלין, וארוחות ערב בפיטסבורג וקליבלנד.
קובנה
הרב אברהם דוב כהנא שפירא — הרב הראשי של ליטא. משמאל, בשנת 1923, הוא נוסע לאמריקה עם הרב משה מרדכי אפשטיין והרב אברהם יצחק קוק באותה מסע הצלה לישיבות. מימין, בקובנה, הוא עומד כנציג הרבני על הדוכן בפתיחת הפרלמנט הליטאי. הרפובליקה שהוא פנה אליה נמשכה חמש עשרה שנים.
ורשה, 1929
הרב אהרן רוקח מבעלז מגיע לורשה לכינוס הרבני. בעלז: החצר החסידית הגדולה ביותר בגליציה, עם עשרות אלפי חסידים. האדמו"ר מבעלז יברח ממזרח אירופה ב-1944 ויגיע לארץ ישראל. השושלת תשרוד אותו. רוב הגברים בתמונות סביב זו לא ישרדו.
סוף שנות השלושים
וינה, לוגאנו, קרלין, שטרסבורג, מעז'יבוז'. עד סוף שנות השלושים הרבנים שחלקו שם חלקו גם יבשת שעמדה להישמט מתחת לרגליהם.
27 ביוני 1938 — לובלין
חגיגת התורה בישיבת חכמי לובלין. הישיבה, שנוסדה על ידי הרב מאיר שפירא בשנת 1930, הייתה האקדמיה התלמודית הגדולה ביותר באירופה, עם הספרייה התלמודית הגדולה ביותר ביבשת. חמישה עשר חודשים לאחר שצולמה התמונה הזו, הצבא הגרמני נכנס ללובלין. הבניין הוחרם. הספרייה אבדה. התצלום הזה שרד. רוב הגברים שבתמונה לא.
שארית הפליטה
בשנים שלאחר המלחמה, במחנה העקורים בפהרןוואלד שבגרמניה הכבושה — הידוע לתושביו כשארית הפליטה — יושב הרב אברהם דוד הורוביץ, אב בית דין של שטרסבורג, בשיחה עם הרב יקותיאל יהודה הלברשטם מסאנץ-קלויזנבורג. השיחה מתקיימת בצריף. השיחה עוסקת באיך לחיות לאחר מכן.
